<h1>האשכול — דפוס י-ם, הלכ' בעל קרי</h1>
<h2>דף יג:</h2>
תנן התם בנדה בפרק כל היד המרבה לבדוק בנשים משובחת ובאנשים תקצץ, ומאי שנא, נשים דלאו בני הרגשה נינהו משובחת, אנשים דבני הרגשה נינהו תקצץ, וכו' כדאיתא התם עד מוטב תבקע כרסו ואל ירד לבאר שחת. והמשמר עצמו שלא יבא לידי קרי קרוי קדוש דכתיב איש אלהים קדוש הוא ואמרינן סדין של פשתן הציעה לו תחתיו ולא ראתה בו קרי. והגאון רבינו יצחק כתב בהלכות שלו כי אתא זעירי אמר בטלוה לטבילותא, ואמרי לה לנטילותא מאן דאמר לטבילותא כרבי יהודא ומאן דאמר לנטילותא כרב חסדא דלייט מאן דמהדר אמיא בעידן צלותא. איכא מאן דאמר הא דאמרי' בטלוה לטבילותא בין לדברי תורה בין לתפלה, ואיכא מאן דאמר הני מילי בדברי תורה, אבל לתפילה צריך טבילה, ולאו טבילה דוקא אלא רחיצה בתשעה קבין. וכתב רבינו האי גאון ז"ל כיון דגמרא ליכא בהא מילתא נקוט מנהג כל ישראל שכל בעלי קריין אע"פ שאין להם מים אין מתפללין עד שירחצו בתשעה קבין.
